העיצוב הוא המסר/ בהשראת "גמביט המלכה" /על השפה הקולנועית של הטלוויזיה

 11 פרסים גרפה הסדרה גמביט המלכה בEmmys 2021, תחרות פרסי האקדמיה האמריקנית לטלוויזיה, בקטגוריית מיני סדרה. מבינהם משחק, כמובן, תסריט, בימוי, צילום ועריכה. ולא רק עריכה, אלא כל יכולות העיצוב הקולנועי שהעריכה משלבת, זכו להערכה הראויה: פרסים על עיצוב פסקול, מיקס, הלחנה, מוסיקה ועיצוב סצינת הכותרות המופלאה.  

בספריה תמצאו ניתוח תבניות עריכה ב 4 פרקים:

1. פתיחה

2. אפקטים מיוחדים וחזיונות   

3. המונטאז׳ – ממלכת הפיוט של השפה הקולנועית ואופני השימוש בו עם טכנולוגיה מתקדמת של כלי עריכה  

4. סיקונס כותרות לסיום

והמבוא תחילה

העיצוב הוא המסר - על השפה המתחדשת של סדרות הטלוויזיה 

בהשראת העריכה ועיצוב התמונה של הסדרה "גמביט המלכה" / תמר ירון

פרק מבוא

לדבר קולנועית משמעו לגלות, לנסות, לבדוק הקשרים והשפעה של חיבורי שוטים על התודעה ליצירת תקשורת א-מילולית.

עריכה היא אהבתי היפה. עריכה עוסקת באיך לספר את הספור. בסדרה גמביט המלכה מצאתי חדשנות מעניינת לתמות הקלאסיות של השפה הקולנועית. בפרקים הבאים בחרתי לנתח מספר קטעים בהם אתעמק בעיצוב הייחודי של השפה הקולנועית של הסדרה, לבדוק תימות ייחודיות שנוצרו על בסיס תבניות שפה מקובלות שהתפתחו מאז תחילת הקולנוע. 

 הקולנוע הוא שפה של צורה. צורה היא השפה של המאה 21. הכלי שלה הוא העיצוב. עיצוב מוקפד, מובחן, מוקצן ונוכח. עיצוב של סרט כולל את כל מה שנראה. העיצוב של סדרות הטלויזיה של העת הזו מובהק, פלסטי, מקנה תחושה קצת מלאכותית, מהמשחק ועד עיצוב המסך והאפקטים. הסיפורים מתרחשים במציאות סמי ריאליסטית וזה הכיף, כי מציאות יש בחדשות וזה ממש לא כיף. 

הסיבות לשינויים שמתחוללים באופי ואופן הביטוי (השפה) של סדרות הטלויזיה הם: 

הצורך להתחדש. אנחנו צורכים המון סיפורי מסך ומצויים בעלילות ובג'אנרים. השוני החזותי מאפשר לספר כל זאת  קצת אחרת.  

הממון.  עיצוב מסך - פיזי וממוחשב - דורש אמצעים בהיקף שכיום רק הפקות טלוויזיה יכולות להשקיע ולקבל תמורה. השקעה בצוות, ימי עבודה ומערכות.

האפשרויות שמביאה הטכנולוגיה הדיגיטלית באיך לספר סיפור.

בעשור האחרון אנו חווים שינויים כאלו במגוון של סדרות, אבל ב"גמביט המלכה" קיבלנו ביצוע מפואר ליכולות אלה.  יוצרי הסדרה בחרו להתרכז בעיצוב המסך (ולא רק עיצוב הסט, אביזרים ותלבושות) ככלי של סיפור והשפעה, כוואריציה מרהיבה ליכולות השפה הקולנועית המתחדשת. מסיבה זו מצאתי בסדרה חלל מרתק לחקור את השפה הטלוויזיונית של תקופתנו, לבדוק איך מספרים סיפור בקשר הדוק לעיצוב . ומסיבה זו בחרתי לנתח את חידושי השפה שהסידרה מציגה.

שפה היא כלי תקשורת. האופן בו אנו מעבירים מידע, בין אם באופן מילולי ובין אם באופנים אחרים. שפת הקולנוע היא שימוש צורני לביטוי רעיונות. כל המרכיבים החזותיים והקוליים, המאורגנים בשוטים, הם כלי ההבעה של הקולנוע. יופיו של הקולנוע הוא ביכולת התקשורת הלא מילולית שלו, באופן שבו החוויה מעצבת את התודעה. בממלכה הזו שולטת  העריכה. העריכה לוקחת את המרכיבים,  בוחרת, מארגנת, ויוצרת את התחביר הקולנועי, את הנרטיב ואת החוויה. "המדיום הוא המסר" הגדיר הפילוסוף מרשל מקלוהן, ב 1967, כשהטלוויזיה תפסה את מקום הרדיו בסלון, לכנס את השבט. היום, כשאנו בודדים מול מסכינו, חשיבות המדיום מעצימה עוד יותר.   

שפת העיצוב של גמביט המלכה מגשימה נפלא את החזון של מקלוהן. מחמאות לבמאי, סקוט פרנק Scott Frank  ולעורכת מישל טסורו Michelle Tesoro, על חופש הפעולה שלקחו, לזרום בקלילות בין מציאות לתודעה, בין מהלכים של זמן מתמשך, כמו בחיים, להמחשות של פעולות שנעשות על ידי אפקטים וקפיצות זמן.  באופן תקשורת שכזה הם סומכים על הצופה המעודכן שידע לפענח את המתרחש והמהלכים הללו לא יחייבו אותו לעצור ולתהות, אלא להיפך, הוא יוכל להנות עוד יותר ולהרגיש בן בית בעולם המיוחד של הסרט.

"גמביט המלכה" (The Queen's Gambit),  היא מיני סדרה בת 7 פרקים, מתארת ילדת פלא בשחמט בשם אליזבת' (בת') הרמון בשנות ה-60 בארצות הברית, החל מילדותה כיתומה בבית יתומים, דרך התמודדותה עם סמי הרגעה והתמכרות לאלכוהול, ועד עלייתה המטאורית כאלופת שחמט. הסדרה זכתה בפרס אמי ובפרס גלובוס הזהב למיני-סדרה הטובה ביותר.

מכיון שמדובר כאן במעקב אחרי עלייתה המטאורית של שחקנית שחמט, הז' אנר שנבחר לסדרה הוא ז'אנר סרטי הספורט המאופיין במוסכמות ברורות ובהבטחה שהגיבור בסופו שלדבר ינצח. בהנחה שיסודות של תסריטאות שבונה עלילה הן הצבה של בעיה ופתרון, סיבה ותוצאה, וסביר שאנחנו צופים שהסוף הוא נצחון, אזי מה שמעניין הוא איך זה יקרה. ובמקרה שלפנינו:

איך גמביט תשרוד בית יתומות? 

התשובה: תגלה את השח.

איך מתעצבת הפסיכולוגיה של גמביט מבחינה קולנועית ? 

התשובה: באמצעות הבזקים מהעבר שבונים הבנה.

מה כוחה של גמביט המלכה?    

התשובה: שילוב של אינטואיציה נשית וחזיונות של מהלכי השחמט מסקרנים השומרים אותנו בערנות לבאות. מתי יבואו, איך יראו. אפשר לומר שכצופה גם אתה מתמכר לחזיונות, רוצה שתיקח כבר את הכדורים ונראה את הכלים נעים על התקרה.

שרשרת הסצינות נקשרות זו לזו למחרוזת, שוזרות את רצועת המנוע של העלילה. שאלות של 'איך' מכילות גם תשובות של צורה.

מחשבה רבה השקיעו בהתנהלות משחקי השח: 

כל משחק מצולם וערוך קצת אחרת. לכל משחק הדגשים משלו, תפיסת זמן משלו. שפה משלו.

העריכה של הסדרה מציעה מבחר עשיר של קטעי מונטאז׳ שמורכבים ממהלכי משחק, מבטים, קהל, לוחות, שעונים, פעולות. הורדת המלך. לחיצת היד. ריטואלים שמסמנים עולם וזמן. 

איך מסיימים סדרה שכזו?

עם סיקונס כותרות המעוצב כוידיאוארט משובח.   (פרק 4)

"הבמאי סקוט פרנק שם לעצמו מטרה: להפוך את המשחקים התחרותיים לדרמטיים, כמו משהו שגם המקצוענים וגם אלו שלא מכירים את המשחק יכולים לעקוב אחריו". מסבירה העורכת  מישל טסורו בראיון לקרוליין ג'יראידנה עבור מגזין הוליבוד ריפורטר "פרנק וצוותו התרכזו בצילומים במהלכי השחקנים, בפניהם, ובתגובותיהם לכל אחד מאותם מהלכים. אני התייחסתי אליהם  כמו קווי דיאלוג ללא מילים, כהידברות מהירה מאוד בין שני המתחרים."

טסורו מספרת שלא היתה מצויה ברזי משחק השחמט כשניגשה לעריכת הסידרה אבל אפשר לומר שבהעברת דרמה היא רב אמן, עם קרדיט מרשים של עריכת סדרות כמו  המין החזק  (On the Basis of Sex) ע"פ סיפרה של השופטת רות בדר גינזבורג, פרקים מ"בית הקלפים" ו"כשהם רואים אותנו". את סקוט פרנק הכירה כשחברה לעריכה של הסדרה המצויינת "חסרי אלוהים" Godless . הפרויקט הבא, גמביט המלכה, היה המשך טבעי עבורם לשיתוף פעולה.

לעריכת משחקי השחמט הפרוסים לאורך הסדרה, היא ניגשה כאילו היא חותכת סצינות דיאלוג, כשהמהלכים התסריטיים מדברים בעדם עצמם ולכל אחד מ"דיאלוגים " של השחמט משמעות שונה. למשל, ההפסד הקטלני של בת' באליפות בפריז עסק יותר בהתפתחותה האישית מאשר במפרט המשחק. "הם לא צילמו הרבה מהמשחק", היא מספרת. "אלא נכנסו לראשה - אלו תקריבי הפנים שלה, זו כוס המים, זה הפלאשבק של הוויכוח עם בני [חברה ועמיתה האלוף, תומאס ברודי-סנגסטר]. זה תקתוק שעון השחמט."

העורכת מישל טסורו מנתחת את המשחק הראשון