העיצוב הוא המסר - על השפה המתחדשת של סדרות הטלוויזיה
בהשראת העריכה ועיצוב התמונה של הסדרה "גמביט המלכה" / תמר ירון
עריכה היא אהבתי היפה. עריכה עוסקת באיך לספר את הספור. בסדרה גמביט המלכה מצאתי חדשנות מרתקת לתמות הקלאסיות של השפה הקולנועית, בחרתי לנתח מספר קטעים בהם אתעמק בעיצוב הייחודי של השפה הקולנועית של הסדרה ונתח תימות ייחודיות שנוצרו בסדרה על בסיס תבניות שפה מקובלות.
פרק 1: סיקונס פתיחה - הכרות עם הדמות והשפה
POV= Flash Back / הווה מתחבר לעבר שהופך לזמן הווה ( ארבע ורבע דקות)
הבחירה לפתוח את הסדרה ברגע השפל של בת' הרמון, וללוות אותה לזירה כשהיא לובשת את פני המלכה, מצביעה על המגמה לכוון את תשומת הלב שלנו לצורה. "איך הגיעה לשם?" נשאל כשנלווה את מסעה אל אולם המשחקים, מתעשתת מלילה של אלכוהול וסמים. את התשובה נקבל רק בעוד 6 פרקים. ובינתיים, בסיקונס הפתיחה, במהלך עריכה מבריק של פלאשבקים מזמן הווה לזמן עבר, בדקה קולנועית אחת, יעבור הסיפור 9 שנים אחורה ואנו נתוודע על הטראומה (תשתית נפשית) שהגיבורה נושאת עימה.
כאקספוזיציה, קטע הפתיחה שלפנינו מכיל:
הכרות עם הגיבורה: ב 2 דקות מסך שמקצרות זמן התרחשות, הופכת אשה צעירה עם האנג אובר שמגיחה מאמבטיה, לדמות זוהרת ואלגנטית שעומדת להתמודד במשחק המלכים במלון מפואר.
הכרות עם הקונפליקט, עם האנטגוניסט, עם המטען הנפשי ועם הסגנון: הדקות הבאות מטוות את סגנון הסיפור, בו ישולבו פלאשבקים במהלך העלילה, בו נשזרים ריטואלים של מונטאז' למוטיבים חוזרים. המוטיב הסגנוני החסר בפתיחה הוא נושא החזיונות בטכניקה של עיבוד תמונה ואפקטים מיוחדים, אותו נקבל בלילה הראשון בבית היתומים, כ 10 דקות מאוחר יותר. כמהלך פתיחה, החיתוך מפני הגבורה הניצבת מול המתחרה התמה, לפלאשבק מהילדות, מציב את הנדבך לשפה הקולנועית של הסדרה המשלבת בין מציאות לעולם פנימי של זכרונות והזיות.
תאור הסצינה:
המלכה נכנסת לזירה
מסך שחור, נקישות בדלת "מאדמוזל", תקריב ראש אשה מגיח
מהאמבטיה, הנקישות ממשיכות, היא עונה באנגלית. אנחנו בצרפת, במלון, יש כאן מישהי דוברת אנגלית. שוט אחד, פסקול, עולם ומלואו. השוט ממשיך, האשה יוצאת מהאמבטיה, לבושה שמלה, פותחת רטובה את הדלת, עונה לחדרן, סוגרת, נופלת (שומעים רעש), כותרת עולה The Queen's Gambit. טקסט מעוצב פשוט, סלייט אחד, אותיות עדינות בירוק. סלייט של הכותרת על רקע נקי מאפשר מעבר זמן.
תקריב של כף היד, 2 כדורים. (משתיל את הבעיה עימה תתמודד לאורך הסדרה אבל מרמז גם את הפתרון שמביאים עימם הכדורים – החזיונות |
לתקריב דומה, תנועה למעלה לפנים שלה. מסובבת מבט. | Tilt Up |
ראש ישן במיטה. | POV |
מבט ממושך שלה אל המיטה מתפענח כנראה ליל אמש, (מתפענח אצלה ואצלנו הצופים) לגימה מבקבוקון וודקה. | MCU |
רצה יחפה במסדרון | |
נכנסת למעלית |
סצינה במעלית - הכרות אינטימית (ההתעקבות על המבטים, תבנית POV ותגובה, תפקידה השתלה של רמז על עניין עם הילדות שלה) הדגמה:
 |  |  |  | |
האב לוחש משהו לילדה. משהו עובר על האשה | מבט ממושך בילדה | ילדה מביטה בה | מביטה בילדה | |
3Shot | POV A | POV B | POV A | 3Shot מעלית |
קאט חוץ מעלית. צלצול,
טילט קטן דלת מעלית נפתחת, דולי אאוט מלווה אותה צועדת עם הנעלים ביד בלובי, מחייכת, מבטים מופנים אליה. קאט אל גבה, רצה.
קאט מבפנים דלת זכוכית, היד שלה דופקת עליה.
קאט מדיום מחוץ לדלת.
קאט רגלים שמה נעלים, טילט אפ לדלת. מתחילה לפתוח.
קאט מבפנים, תקריב פותחת את הדלת.
 | כניסה לאולם – הבזקי מצלמות. שוט מייצר אפקט להדגשת המעבר לזירה. אולי מהוה גם חיבור -מהשוט החשוך באמבטיה לאור הזרקורים |
3 שוטים הבזקי מצלמות. סדרה מהירה של שוטים היא מול צלמים.
מתעשתת. צועדת, מחזירה לעצמה שליטה. החיוך המבט הנחוש. דולי מלווה אותה עד שנעמדת ליד כסא. "מצטערת"
 | לחיצת היד עם המתמודד המחכה (בורגוב) – מבטה נחוש, התחרות מתחילה Over the Shoulder |
_________________________________________________________________________________
טראומת ילדות. מעברי זמן והמטען הנפשי: מעבר מ 1967 ל 1958
הפרק הבא יעסוק בהכרות עם סיפור חייה - השחמטאית הבינלאומית בת השמונה עשרה היא הילדה בת התשע שהתייתמה מאמה. קטע באורך של דקה, מתחיל בפריס, 1967 ומשלב מראות מזמן אחר, 9 שנים אחורה, רצף המראות ייעצר בשנת 1958, בבית יתומים בקנטקי ומשם הציר המרכזי של העלילה ינוע קדימה בשנים.
העריכה נעזרת במתכונת של פלש בק (Flash Back) – הבזקים לעבר. תבנית שמאפשרת לשפה הקולנועית להגיד: ראו זכרון. גם בחיים הפרטיים התודעה לא נחה לרגע. המציאות שלנו מורכבת מרובדים של הווה ועבר - אנחנו שוהים במקום אחד וזכרון צץ-קופץ במוחנו.
כתבנית של שפה, הפלשבק התפתח מתבנית POV (Point Of View) - נקודת מבט, במציאות המאחדת זמן/מקום. מעניין לדעת שכבר בימים הראשונים וחסרי הקול של הקולנוע, מצאו שהתבנית הזו מתקשרת גם כנקודת מבט פנימי, ויכולה להעביר הרהור, מצב תודעה, וכלי להמחשה (לדוגמא: " אחרי שנים רבות", ד. וו. גריפית', 1908)
עריכה שכזו, כמו תבנית POV מורכבת מלפחות 2 חזרות מהדמות למה שרואה ( A>B>A), כדי לתת תוקף למבט. יש עצירה במהלך הסיפורי כדי להעמיק בחוויה.
אם יהיו יותר חזרות ( A>B>A>B>A), ניתן לצופה מרחב להשליך את מה שרואה (ממבט הדמות) אל מה שהיא חווה. להזכירכם את הניסוי המפורסם של קולשוב .
(ניסוי קולשוב הוא ניסוי מונטאז' שנערך על ידי הבמאי לב קולשוב (1899 -1970) בשנת 1918 בקירוב, אשר מדגים כיצד צימוד שוטים שאין בהם בהכרח קשר, יוצר משמעות כאשר נצפה ברצף על ידי הצופים. ניסוי מהפכני זה הגדיר ליוצרי הקולנוע את מרחבי תודעת הצופה והשפיע גם על חוקרי הנפש).
תבנית POV פנימי- מציאות הופכת לתבנית זכרון. כשהחיתוך מפני הדמות הוא לנושא של מקום/זמן אחר, מתקבל שיקוף של תודעת הדמות.
ערוב זמנים הוא כלי מעולה לספר סיפור בסדרה שעוסקת בלמעלה מעשר שנות חייה של הדמות הראשית. כמסמן שפה ומגמה, גם הסצינה הפותחת היא בעצם מקדמה על חשבון העתיד.
בקטע לפנינו יש שימוש של יחסי מרחק-רגש, שינויי של גודל הפריים שמאפשר התקרבות נפשית ודרמטית, יחד עם בניית תדר פנימי לסצינה. (על כך ארחיב מעט בסוף קטע 3)
האשה ממשיכה לדבר, רואים אותה בזוית מאחור כ POV של הילדה, ואז את הילדה. הסצינה נערכת במקביל לקול ואחר כך דמות אישה במשרד, מקריאה את קורות הילדה. מכאן הסצינה תמשיך בזמן הווה, (1958) מקבילה בין הנסיעה והילדה המתבוננת בדרך ובין צוות טיפולי בבית היתומים. שני צירי העריכה המקבילה יפגשו כשהמכונית תגיע לחצר בית היתומים והמנהלת תפגוש אותה |
ארבע ורבע דקות מאז התחיל פרק הפתיחה של "מלכת הגמביט" אנחנו עמוק בעניינים, טסים בזמן ובתודעה. פלש בק נהיה זמן הווה. הווה הוא בעצם פלש לעתיד.
איך הגיעה האישה לחדר המלון? תעלומה. במעט שוטים וחיתוכים מדוייקים, נקבל תקציר של זמן ומוטיבים. המוטיבים החשובים מקבלים הדגשה על ידי התקריבים. זאת שפה של היררכיות בה תקריב=חשיבות: התקריב אל כף היד והכדורים מעניק הדגשה למוטיב הכדורים, המבטים אל הילדה במעלית מצביע על משהו עם ילדות. החיתוכים בין אישה לילדה מסמנים זכרון. זו עריכה שמכבדת את קהל הצופים שמזהה תבניות של סיפור ויודע לפענח הרבה ממעט.
מכאן והלאה סצינת הזכרון הופכת לזמן הווה והסדרה תתפתח ברצף כרונולוגי (רצוף פלאשבקים), עוקבת אחרי קורות הילדה מבית יתומים והתפתחותה לרב אמן בשחמט. ומה שנראה כזמן הווה בסצינת הפתיחה (המלון) הוא למעשה הבזק לעתיד, תחנה בחלל הספור. יעד אליו נתקרב ונתחיל לחבר את פרטיו במהלך הצפיה. בפרק 6, לכשנגיע לאותו מעמד, ערב התחרות החשובה ביותר שלה עד כה עם רוגוב, רב האמן הרוסי, נזכה במתח מוגבר :
הנה הערב שלפני, הנה נעתרה להזמנת החברה הפרובוקטיבית, הנה היא שותה עוד כוסית. "די כבר" נבקש או שנגיד "תמשיכי. תחיי את הרגע". בדקה ה29 של פרק 6 נראה את החדרן נוקש על הדלת וקורא לה. ניזכר בפתיחה.
ושוב, ברצוני להצביע על התחכום והאמון בצופה שיפענח זאת, שבלספר סיפור עם רמז מקדים על עתיד, ולשמר אותנו כצופים שיודעים דבר ורוצים לדעת למה.
הצבת טכניקת הפלאשבקים מאפשרת לעריכה להמשיך ולערב זמנים לכל אורך פרקי הסדרה
לאורך הפרקים הראשונים שיקדמו לינארית את קורותיה, יחזרו וישזרו עוד ועוד קטעים מהילדות הקדומה, חלקם כקטעים בפני עצמם וחלקם כזכרון חוזר ומעניקים מצע פסיכולוגי. בדקה ה9 של הפרק הראשון, השיחה הראשונה עם ג'וליין, היתומה שתהיה לה אחות בנבכי המקום וההתבגרות, בתור לחלוקת ה"ויטמינים המיוחדים":
״מה היה המשפט האחרון שאמא שלך אמרה לך?״ שואלת ג׳ולין, כמחקר פרטי בין יתומות.
קאט ל
תקריב אישה נשקפת במראת מכונית ואומרת "עצמי עינייך"
״לא זוכרת״ בת' הילדה עונה. אבל אנחנו יודעים. היא זוכרת. "עצמי את העיניים" האמא אמרה רגע לפני שהתנגשה בקיר. ההגנה האמהית האחרונה, אולי גם צוואה ומורשת? הנה תקבל את הכדור עם המלצת שימוש, הנה ירד הלילה ובעיניים פקוחות, היא תראה משהו על התקרה, צללי ענפים, זכרון מהעבר יעלה. בהמשך, בהשפעת הכדור, אלו יהיו חזיונות השחמט. כך נעשית אבחנה מעניינת, הכנה לבאות, בין הפלאשבקים ובין החזיונות, מצבי תודעה, ראיה פנימית, שמתקיימים בעיניים פקוחות.
בהמשך, כשנצבור זכרונות צפייה, יתערבבו בסצינות פלאשבקים של קטעים שראינו-ידענו שהיו. כמו בחיים, דמויות וארועים מצטברים בזכרון, חוזרים ופוקדים אותנו, כהארה וכסיוט. להחליש או לחזק.
בראיון שנתנה מישל טסורו, העורכת המבריקה שערכה את הסדרה, לסוזנה אדלבום מ Motion Picture Association היא מספרת שהרעיון לשלב בין התקדמות הקריירה של בת' והסיכונים שלוקחת ובין זכרונות העבר, עלה בראשו של התסריטאי והבמאי סקוט פרנק במהלך הצילומים והתעצב בחדר העריכה. לדלג בין הזמנים "לא היה בהכרח להציב פלאשבקים ישירים, אלא לצקת בהם קצב ואינטנסיביות" היא מסבירה "זה היה משהו שיצרנו בעריכה ובפוסט, כדי לנסות לתת הקשר גדול יותר לסצנה הנוכחית, ויהיה זה סביב הסערה הפנימית שהיא חווה או כל מה שהיא אובססיבית לגביו. כשאנחנו חותכים בין המשחקים של בת לעברה, ההתמכרות מגלה את עצמה כרובד נוסף של ההקשר ההוא."
פעולת הקיטוע שמאפשרים הפלאשבקים, נתנה חופש יצירתי בשיבוצם על כן מיקומם של הפלאשבקים ברצף הסיפורי השתנה במשך העריכה.
Comments