מה סוד הקיום? להיות בתנועה / ראיון עם תמר ירון

מוכרים סודות

ראיון עם תמר ירון באתר התעשייה

הראיון הזה התפרסם במדור חדש שנקרא מוכרים סודות באתר תעשיה ובעצם בו אנחנו מראיינים אנשים ותיקים ומובילים בתחומם שיספרו קצת על תובנות אחרי שנים של עשיה

תספרי על עצמך בכמה מילים.... (מה את עושה, סרטים שערכת , עבודות גדולות במיוחד שעשית, ספרי כמובן על בית הספר, ומה בעצם אומר המקצוע הזה)

כיום אני מנהלת את ג'אמפ קאט, בית ספר לעורכים ואנימטורים שהוא בן 12 אבל בעצם בן 16 (כי תחילתו בוידיאוסוניק). למדתי קולנוע בבית צבי, ב80-82, כשעוד הייתה בו מגמת קולנוע. חיפשתי תחום יצירתי, כלי ביטוי שאפשר להתפרנס ממנו ומצאתי בעריכת סרטים את האפשרות המהנה ביותר.

המפגש הראשון שלי עם יצירה והרוחניות שמעניקה היה דרך כתיבה, מילדות. בעריכה יש משהו דומה מאד, שאתה מבטא רחשים על ידי התרחשות. "תרחיש דרמטי" קראתי לזה שנים אחר כך, כשכתבתי את הספר על עריכת סרטים. האופן שבו עורכים את השוטים, הקאטים , משך השוט, מה שיוצרת סדרה של מראות וחיתוכי מראה לעין ולתודעת הצופה –  וכיצד יחווה את אירועי הסרט ויעבד את מסריו- זהו המסתורין, קסם היצירה שיש בעריכה. שיחה עם צופה אלמוני.

כתבתי ספר כי היו חסרים תכנים על עריכה. ההתייחסות אל יכולות העריכה כאל כלי שרת לבימוי ותסריט נראתה לי שיטחית. אחרי מספר שנות עבודה בהן גיליתי עולם ומלואו, רציתי ללמד, ומתוך שלימדתי למדתי עוד – גם קראתי וגם התנסתי והייתי צריכה להתנסח. לימדתי בדי הרבה מקומות אבל רציתי קצת יותר. רציתי אפשרות ללמד עריכה ככלי ביטוי, ללמד בימוי עריכה. באותה תקופה כעורכת התמקדתי בעריכה של דוקומנטארי ופיתחתי כלים.  

אני שייכת לדור המעבר מפילם לוידיאו (שנות ה80). הזמן בו החלו להיפרץ גבולות הביטוי בזכות הטכנולוגיה שאפשרה זו. הוידיאו השפיע על החיתוך הקצבי ("מיזנסצנת המונטאז'". גם כתוב שם), על מעברים, על האפשרות לעשות נסיונות מבלי לחתוך את הפילם עד דק. הוא השפיע על הצילום ונושאי הסרטים – לבמאים ניתן חופש תקציבי. שחרור של חומרי גלם הוביל לעשייה של יותר סרטי מעקב וסרטים שיצאו לדרך מתוך חוש ש"יש שם משהו" אבל את המשהו הזה היה צריך לגלות בעריכה. על כן פיתחנו שיטות עבודה, כמו תימלול, כתיבת תסריט עריכה וכו. אלו היו היסודות לתוכנית הלימודים עימה הקמתי את בית הספר לעורכים. מכיון שראיתי בעריכה תחום ביטוי יחודי, ופיתחתי כללי ניתוח מתאימים שעוגנו בספר, ומכיון שהטכנולוגיה הביאה עימה צרכי הכשרה מיוחדים, ידעתי שיש מקום לבית ספר כזה שיתמקד בתחום ויכשיר עורכים שהתוכנה היא כלי הביטוי שלהם. זוהי גם רוח התקופה, פחות אקדמית ויותר יישומית (זהו לא בית ספר טכני גרידא, להבדיל מבתי ספר למחשבים).  בשנת 2000 גיליתי את האפטר אפקטס ככלי לאנימציה שמתאים מאד לסרטים. בתקופה זו רציתי לפתח לג'אמפ קאט עוד כיוון התמחות והאפטר ענתה על כל הצרכים. כך ניפתח מסלול האפטר שלנו , כחלק מלימודי עורך אמן. לדעתי יוצרי הסרטים בארץ רק מתחילים לגלות את יכולות הביטוי האנימטיביות כחלק משפה קולנועית והשימוש באפטר בתהליך עריכת הסרט רק ילך ויגבר. אנחנו כבר מוכנים עם מענה הכשרה הולם.

כשהקמתי את בית הספר חשבתי שאוכל לערוך במקביל, אבל עם הזמן הבנתי שאם אני רוצה שהוא יחזיק מעמד אני חייבת להתמסר לניהול  ולהוראה. חשוב לי לשמור על החיבור לעשיה ואני עושה זאת כשאני נותנת יעוץ וחונכות וגם כלקטורית במסגרות שונות.

עבודות גדולות:

"רכבת העמק" (יונתן פז,) עיצוב ועריכת קול ל"כפפות" (רפי אדר), "כאמל גשש", "עדויות", "לגדול עם שחר" (אידו סלע), "קיר – תיעוד ריקוד " עם אוהד נהרין ולהקת בת שבע (ערן ריקליס), קליפים לטאטו ו.. ועוד וכל מיני.

אם לא היית עורכת מה היית בוחרת להיות ולמה?

הייתי כותבת שירים ופזמונים שיכנסו ללבבות.

מה הייתה העבודה הראשונה שלך בתחום?

ההתחלה שלי עוד היתה בפילם, הייתי עוזרת עריכה של נעמי פרס בפיטצ'ר המוסיקלי "המגילה", במאי אילן אלדד, שנת 82 או 83. הפקה שהתחלתי כנערת מים, המשכתי כעוזרת הפקה של דוד ליבקינד וסיימתי בעריכה.

איך השגת אותה?

טומי לנג המפיק גייס בוגרים ממגמת הקולנוע של 'בית צבי', בה לימד.

באיזה עבודה שלך את הכי גאה?

"עדויות- חיילים ישראלים מדברים על האינתיפאדה" (91) , בקליפ "כשתבוא" לשחרור רון ארד (בימוי משותף עם זיו כנרי, יאיר תמיר ערך), "קיר",

ו"אל תקרא לי מותק" (הפרק על הנשים ברוק בסדרה "סוף עונת התפוזים ". גם בימוי של אידו סלע)

באיזה עבודה שלך את הכי מתביישת?

הדחקתי.

מה היתה ההפקה הנוראה ביותר שעברת ולמה?

"ילדי החוף" (צורי מימון). מול העינים שלנו הבן אדם דרדר ומישכן את כל המשפחה שלו בשביל לממש את חלומות הגדולה שלו. בשלב מסויים הפסיק לשלם ועדין האמנתי לו  ורבתי בגלל זה עם חברה טובה שעבדה איתי.

מי הם המשפיעים בתחום שלך בארץ?

אני מתגעגעת לדני יצחקי, עורך מדהים. איש יקר שהלך מעולמנו.

קשה לי לשים את האצבע על משפיעים. עושים המון, רואים המון, וכל אחד מוצא את משפיעיו. האם "עג'מי" ישפיע על משהו? האם "לבנון"? "ולס עם באשיר" אמור להשפיע. רוח התקופה נושאת עימה את שילוב הטכניקות, עירוב הסגנונות ואת האנימציה כמקבילה לצילום החי.  

עריכה אינה יכולה להתקיים במרחב אוטונומי, היא חייבת גיבוי של תסריט, בימוי והפקה כדי להוציא את המיטב מיכולותיה. עורך חייב כוונה ושיתוף פעולה. התרבות שלנו חסרה את ה"אנדרסטייטמנט" ואת האימג' ועל כן הוא גם לא מטופח בקולנוע ובעריכה.  אבל זה משתנה. יש פריחה אדירה של אומנות וחשיפה לאומנות מטפחת תרבות ורגישות לצורה. דור היוצרים החדש כבר הרבה יותר מוטען אסתטיקה מאשר ממילים.  אני בטוחה שזה ישפיע. בג'אמפ קאט אנחנו מנסים לשחרר את הכלים ברוח התפיסה של "עריכה כעט" ומתייחסים לבית ספר כאל מעבדה לשפה. לפעמים זוכים להפתעות מדהימות.

אני מאמינה שהדברים הכי מעניינים צומחים בתחום של הקליפים, אבל פחות מצויה שם.

טוב, קצת אומץ .אני אזרוק מה שעולה לי בראש ואשמח לכל תוספת:

דוקמנטרי: ערה לפיד - בקלאסי, גבי ביבליוביץ –מודרני, המשלב אנימציה ואפקטים מיוחדים.

טלוויזיה: איציק גרבוז וזאביק גורודצקי - ריאליטי, עמי טייר- פירמוט "מחוברות".

פוסט: יואב רז

קליפים: רועי ורנר

וידיאו ארט: רן סלוין, ודורון סולימן, שמשלבים בין עבודה מקצועית ואמנות. בועז ארד וגיא בן נר. ו JewBoy שמשלב אפטר וידיאו וגרפיקה לסרטים מעוררי השראה.

פרסומות: השפעת משרדי הפרסום עצומה, יחסי הון שלטון עובדים שם בגדול. העורכים המובילים, כך נראה, הם מאור קשת, יאיר תמיר ושי אפלברג.

אינטרנט: קוטימאן.

וראוי לזכור את:

נעם ויסמן- "סנג'ין" ו"בית שאן סרט מלחמה" שהביא את שפה חדשה, סגנון מרהיב, ואת רוח התקופה של שנות ה 90 לסרטים הדוקומנטרים.

דב שטויר- שהכניס ג'אמפקאטים, מעברונים וגישה מוסיקלית ייחודית לסדרות ("שבתות וחגים" 99)

ישראל אוחיון – עורך הפרסומות והקליפים המוביל בתחילת הוידאו והדיגיטלי (אמצע שנות ה 80 עד בערך ה2000 ). שחיפש לחדש בשפה הקולנועית והצליח מאד.

וכל מי שמלמד, כמובן.

לסיכום:  אני מחכה לזה/זאת שיבוא/תבוא מעולם אחר – קליפים, ריאליטי , שוליים וכו', יד ביד עם במאי מבריק ומפיק נועז. מחכה לפיי הישראלי.

נגיד שעריכה זה כור גרעיני בדרום הארץ, ונגיד שאת וענונו, ונגיד ששילמנו לך מיליארד דולר- בואי תמכרי לנו 5 סודות בדרך להצלחה

לחלום, להשקיע, להתפתח, לאהוב, להאמין

ויש לי גם מוטו: "ההולכים בעקבות ליבם – ליבם הולך עימם"

את מי את מעריצה?

להעריץ זה  גורם לעריצות ואני נגד.

ממי למדת הכי הרבה?

בעריכה מערה לפיד, דני שיק ואלאן יעקובוביץ', בדוקומנטרי מנעמי שחורי, בהקמת בית הספר מתרצה גרנות  - ACC , וואין גארב וגיל מיטרני, בבכלל מענת לב ארי ובכלל הכלל - מארג.

אם היית יכולה לשאול את עצמך שאלה, מה היית שואלת ועונה?

מה סוד הקיום? להיות בתנועה.

איזה עצה את מצטערת שלא עצו לך בתחילת הדרך?

לא להלחם. (אבל לא הייתי מקשיבה)

עם מי היית רוצה לעבוד ולמה?

עם ברנרדו ברטולוצ'י . החיבור בין קולנוע ושירה והדרך ליצור אימג'ים ומצבי תודעה קסם לי עוד לפני שידעתי לנסח את זה ככה. בזכותו ידעתי שבקולנוע אמצא את מקומי.

כמו כן הייתי רוצה לערוך עם וים וינדרס את מלאכים בשמי ברלין

אם היית יכולה לעבד ספר או יצירה אומנותית אחרת, במה היית בוחרת ולמה?

"שיחות עם אלוהים" משולב ביצירות מתולדות האמנות. או את ספור גן עדן התנכי, בורסיה נשית יותר, עם סוף טוב. למה? כי קצתי בתרבות ההפחדות ותיבנות  מורכש לעריצותו של האחד.

מה היה גורם לתחום שלך להיות יותר מקצועי / מוצלח בארץ?

טיפוח של עוזרי עריכה וסטאז'רים, הוספה של ימי עריכה. חשיבה מעמיקה של שוטינג. תסריטים עם פחות דיבורים והסברים ויותר מודעות לכוחם של אימג'ים ולחוויה אסטתית. להרבות בימי עיון (איגוד העורכים עושה את זה וזה נפלא).

מה היא העצה הטובה ביותר שקיבלת?

לא לשים את כל הביצים בסל אחד (מאבא שלי).

אם היית יכולה להחזיר את הזמן לאחור, מה היית עושה אחרת?

לא מתעסקת בזה כי גם הטעויות שלי הובילו אותי . ואיפה שאני כיום זה מקום שאני שמחה בו מאד.

קצת טיפים בדרך...

לתלמידים שלי אני מייעצת לזכור ממה הם נהנו ואיפה הרגישו את הרוח הטובה, להנות מרגעים של השראה והצלחה – לאסוף אותם להמשך, לזמנים קשים. להשתמש במרפקים כדי לנעוץ בקרקע כשצריך אחיזה, ובעקר – סבלנות ועיקשות ואמונה. לוקח בין 3 ל 5 שנים עד שמתייצבים ויש רצף של עבודה. בהמשך, כשיש בטחון בהמשכיות תעסוקה –תמיד  להמשיך לנסות ולהתנסות, לראות ולהטען.  לנוח, למצוא איזון בין עבודה וחיים ועוד עצה אחת – טפחו את הצעירים ממכם.

אל תחששו וברכת הסרטים הטובים על ראשנו.