העיצוב הוא המסר – על השפה המתחדשת של סדרות הטלוויזיה

העיצוב הוא המסר – על השפה המתחדשת של סדרות הטלוויזיה

ניתוח תבניות עריכה ועיצוב מסך של הסדרה "גמביט המלכה"

פרק 3 . המונטאז׳ – ממלכת הפיוט של השפה הקולנועית
ואופני השימוש בו עם טכנולוגיה מתקדמת של כלי עריכה

"גמביט המלכה" (The Queen's Gambit), היא מיני סדרה בת 7 פרקים, מתארת ילדת פלא בשחמט בשם אליזבת' (בת') הרמון בשנות ה-60 בארצות הברית, החל מילדותה כיתומה בבית יתומים, דרך התמודדותה עם סמי הרגעה והתמכרות לאלכוהול, ועד עלייתה המטאורית כאלופת שחמט. הסדרה זכתה בפרס אמי ובפרס גלובוס הזהב למיני-סדרה הטובה ביותר.

מחשבה רבה השקיעו בהתנהלות משחקי השח:
כל משחק מצולם וערוך קצת אחרת. לכל משחק הדגשים משלו, תפיסת זמן משלו. שפה משלו.
העריכה של הסדרה מציעה מבחר עשיר של קטעי מונטאז׳ שמורכבים ממהלכי משחק, מבטים, קהל, לוחות, שעונים, פעולות. הורדת המלך. לחיצת היד. ריטואלים שמסמנים עולם וזמן.
"הדיאלוג הוא מפלטו האחרון של הקולנוען" אמר פעם מישהו בבפאנל עורכים בו השתתפתי. זו לדעתי האמירה המהותית ביותר ביצירת קולנוע. זהו בעצם העקרון המנחה של העריכה, שמטבעה אמורה לבטא את התרחיש הדרמטי של הסצינה. לייצר התנעה ותנועה רגשית צורנית פנימית, שנוצרת מבחירה של אורכי השוטים וגודל הפריים.

"הבמאי סקוט פרנק שם לעצמו מטרה: להפוך את המשחקים התחרותיים לדרמטיים, כמו משהו שגם המקצוענים וגם אלו שלא מכירים את המשחק יכולים לעקוב אחריו". מסבירה העורכת מישל טסורו בראיון לקרוליין ג'יראידנה עבור מגזין הוליבוד ריפורטר "פרנק וצוותו התרכזו בצילומים במהלכי השחקנים, בפניהם, ובתגובותיהם לכל אחד מאותם מהלכים. אני התייחסתי אליהם כמו קווי דיאלוג ללא מילים, כהידברות מהירה מאוד בין שני המתחרים. "
טסורו מספרת שלא היתה מצויה ברזי משחק השחמט כשניגשה לעריכת הסידרה אבל אפשר לומר שבהעברת דרמה היא רב אמן, עם קרדיט מרשים של עריכת סדרות כמו המין החזק (On the Basis of Sex) ע"פ סיפרה של השופטת רות בדר גינזבורג, פרקים מ"בית הקלפים" ו"כשהם ראוים אותנו". את סקוט פרנק הכירה כשחברה לעריכה של הסדרה המצויינת "חסרי אלוהים" Godless . הפרויקט הבא, גמביט המלכה, היה המשך טבעי עבורם לשיתוף פעולה.

לעריכת משחקי השחמט הפרוסים לאורך הסדרה, היא ניגשה כאילו היא חותכת סצינות דיאלוג, כשהמהלכים התסריטיים מדברים בעדם עצמם ולכל אחד מ"דיאלוגים " של השחמט משמעות שונה. למשל, ההפסד הקטלני של בת' באליפות בפריז עסק יותר בהתפתחותה האישית מאשר במפרט המשחק. "הם לא צילמו הרבה מהמשחק", היא מספרת. "אלא נכנסו לראשה – אלו תקריבי הפנים שלה, זו כוס המים, זה הפלאשבק של הוויכוח עם בני [חברה ועמיתה האלוף, תומאס ברודי-סנגסטר]. זה תקתוק שעון השחמט."

ראו קטע בו מישל טסורו מנתחת את המשחק הראשון  

המונטאז' של גמביט המלכה

מונטאז' הוא סדרה של שוטים ללא דיבור, המעבירים אמירה. קטע הבנוי מסדרה של דימויים, ערוכים בדרך כלל על מוזיקה, נועד להעביר רעיון ללא מילים. החוויה מייצרת את התודעה, אני אומרת כפראפרזה על מארקס. סרגיי אייזנשטיין, חלוץ הקולנוע המשפיע, טבע את המושג, והרחיב את התזה הרעיונית במאמר "Film Form" מ 1928
המונטאז' והסובייטים /מתוך הספר עריכת סרטים
זו טכניקה שכל כולה שירה לתבונתנו האנושית. חסכנית ונדיבה כאחת, העריכה מחברת קטעי פעולה, נוף או מחוות לרצף מיוחד של דקה עד שתי דקות, אותו נראה-נחווה-נדע.
חזרה על רצפים יוצרת ריטואלים, כלומר – כשאותה סדרת אימג'ים תחזור, נדע במה מדובר.
בז'אנר סרטי ספורט, הבנויים מאימונים, תחרויות וזכיות, קטעי המונטאז' הם כלי מרכזי להעברת זמנים. בארועים החשובים נקבל סצינות מלאות יותר, מפורטות, המשכיות.

לאורך 7 פרקי הסדרה, כל משחק בנוי עם תפיסת צילום ועריכה משלו, אילתורים של התימה המרכזית. האלמנטים המרכיבים: לחיצה על השעון הכפול, תנועת כלים, מבטים, הפלת המלך (הפסד), לחיצת ידיים.

המונטאז׳ האהוב עלי ביותר בגמביט המלכה מתרחש בפרק 5, בתחרות על אליפות אמריקה, שם בת' עומדת להתחרות עם אלוף אמריקה, בני ווטס. בעריכה של שלושת הימים הראשונים של התחרות, עד שיגיעו שניהם להתחרות ראש בראש במשחק הגמר, מחולק המסך למשבצות כהדהוד ללוח השחמט: בשלוש שורות, 9 קוביות בהן משולבים השניים בנפרד, מצולמים בכיווני מסך מנוגדים או משלימים, יחד עם תקריבים מוכרים: שעונים, יד מזיזה כלי, לחיצות ידיים, מלך מוטל על הלוח.

מונטאז׳ בו זמני? מונטאז׳ רב ערוצי? איך נקרא לסגנון המרהיב הזה הזה בו ערכו באותו פריים רצף עוקב של שוטים למספר רצפים המתרחשים באותו זמן?

המונטאז' של ימי התחרות הקובעת על אליפות אמריקה, מבוצע בפרק 5 לראשונה באופן הזה, של תנועת הפריימים והשוטים בתוך מסך אחד, מחווה עיצובית שנותנת תוקף מיוחד למעמד. השימוש הסגנוני החד פעמי של מסך מפוצל, טכניקה מוכרת היטב ממסכי חדשות, מסכי מצלמות שמירה, סרטי תדמית ובכלל, מאפשרת כאן לעריכה להעלות את התדר האסתטי של עיצוב המסך של הסדרה כולה.

מישל טורסו מראה ומסבירה את צורת העבודה שלה על הטיימליין של DAY 1 :

על קצב ותדר פנימי בעריכת מונטאז'

העקרון המנחה עריכת מונטאז', מורכב מקצב שמייצר תדר ומיצירת כריאוגרפיה של העין (תנועת העין אחרי אלמנט מרכזי בפריים). לכל סצינה יש מקצב פנימי של עליות וירידות במתח, משול לנשימה ולמחזוריות בכלל המאפיינת את החי. אנחנו, החיים, ליבנו פועם ומזרים את הדם והחמצן במחזוריות סדירה שמשתנה על פי מאמץ. הדרמה, כחיקוי לחיים, מיישמת עקרון מחזורי זה, העריכה מארגנת את השוטים והסצינות כדי לייצר את המקצב המלא. תדר אסתטי הוא האופן בו הצורה ושינויי צורה (משך שוטים, מקצב מהיר או איטי, גודל פריים, שקט ורעש) יעניקו מקצב ושינויים והאופן בו העצמה של המופע הצורני ייתן משמעות למעמד עצמו.

ועל קצב בכלל

בראיון לדניאל איגן הוא שואל על תחושת האי יציבות שבסרט, ושלמרות שהכיר את הרומן עליו התבסס, עדיין היה דרוך, כי כל רגע נראה שבת' נמצאת על סף אסון. מה חלקה של העריכה בדבר?
טורסו עונה: "המפתח הוא בהתמצאות. מה אתה לא מראה וכמה זמן תיקח לפני שהקהל יבין היכן הוא. לכן הקצב כל כך חשוב. להשאר עם הדמות מספיק זמן ואז לזוז קדימה, לזעזע. תמיד להיות עם הדמויות, וקצת לפניהן. לא לחשוף יותר מדי, לא להשתהות ולהשאיר זנבות של זמן בסוף, או מבטים. צריך שהצופה ירגיש שדחפו אותו מהסצינה. וכשאתה רוצה שישאר בסצינה הוא נשאר וחווה את ההבדל. זה הרעיון של קצב!"

בואו נדבר

מוזמנים למלא את הטופס
ונחזור אליכם בהקדם עם כל הפרטים

דילוג לתוכן